יגאל והגמל בלדווין / קתי ליבנה

יגאל והגמל בלדווין הולכים לשוק

היו בחור שמו יגאל והגמל שלו במידבר. קוראים לגמל בלדווין. הם גרו לבד בנווה המדבר יפה בין הרים. כל יום שלישי יגאל ובלדווין הלכו לשוק למכור את התמרים שיגאל גידל בנווה המידבר. ביום שלישי אחד יגאל קם כרגיל והסתכל על השעון. היה כבר שמונה.
"בלדווין, אנחנו צריכים להתלבש וללכת לשוק!" קרא יגאל. בלדווין ענה:" אני מוכן! אני כל הזמן לבוש!" "אוי, שכחתי שאתה גמל. בוא! אנחנו צריכים למהר!"
הם טיילו דרך המידבר לעיר גדול. בשוק יגאל בנה שולחן ושם את התמרים עליו. בינתיים בלדווין נח. הרבה אנשים באו לשוק לטעום את הפירות ולבחור את הטובים ביותר. ליגאל היו תמרים גדולים ומתוקים, לכן כולם רצו לקנות ממנו. המוכרים האחרים ראו את זה וכעסו. הם דחפו את האנשים לשולחנות שלהם. הם צעקו:" בואו לקנות מאיתנו! הפירות שלנו יותר טובים. יגאל הוא איש רע. הוא מוכר תמרים רקובים."
יגאל היה עצוב. בלדווין בכה דמעה אחת. הם לקחו את הדברים שלהם והלכו מן השוק. המוכרים צחקו עליהם, אבל פתאום גם כל האנשים הלכו. הם הלכו ביחד עם יגאל ובלדווין לנווה המידבר. הם מחקו את העקבות בחול שאף אחד לא ימצא אותם. עכשיו יגאל ובלדווין לא גרים לבד. עכשיו יש להם הרבה חברים לאכול את התמרים ביחד. עכשיו יש קיבוץ שם, אבל אף אחד לא יודע איפה זה. ולכן גם אני לא יכולה לומר לכם איפה נמצאים יגאל ובלדווין!

יגאל והגמל בלדווין עוברים מנווה המדבר

היו ליגאל ובלדווין יתרונות וחסרונות לגור עם הרבה אנשים ביחד בנווה המדבר. לעיתים קרובות, חברים בקרו אותם בערב וספרו סיפורים. הם שחקו ביחד שחמט או דומינו. בפעם הראשונה בחיים שלו, יגאל קבל מתנה ליום ההולדת שלו מחברה טובה. שמה היה מיה. היא נתנה לו מצלמה וצילמה אותו ואת בלדווין. יגאל היה שמח והציע לטייל ביחד במדבר. מיה ובלדווין הסכימו, והם טיילו יומיים במדבר ונהנו מאוד.
אבל לא כל האנשים התייחסו אל יגאל ובלדווין יפה. יום אחד, כמה גברים גבוהים וחזקים באו לבית של יגאל. הם נכנסו וישבו על יד יגאל. הם עישנו בלי לשאול אותו אם מותר לעשן. והם אמרו:" עם אתה רוצה לגור פה, אתה צריך לשלם שכירות. אתה עוד לא שלמת! חוץ מזה, גמלים אסור בקיבוץ הזה!" לכן לא הייתה ברירה ליגאל והוא החליט להעביר את הבית שלו. הוא בקש ממיה לחפש אתו נווה מדבר אחר.
אני מקווה שהחיפוש שלהם יהיה מוצלח!

יגאל מספר על העבר שלו

יגאל, מיה ובלדווין היו מוכרחים לעזוב את הבית שלהם בנווה המדבר. הם טיילו במדבר וחפשו מקום לגור בשלום ובשמחה. כל ערב הם ישנו במקום אחר. יגאל הדליק אש ומיה בישלה את ארוחת הערב.
ערב אחד, מיה אמרה:" לא נשארו הרבה מים. אתה יודע איפה נמצא מעין?"
יגאל ענה:" כן, אני מכיר מעין לא רחוק מפה. לקחתי מהמעין הזה מים הרבה פעמים."
מיה:" גרת כל החיים שלך במדבר לבד?"
יגאל:" לא, לפני שנתיים גרתי עם אישתי והבן שלי."
מיה:" לא ידעתי..."
יגאל:" אני לימדתי את הבן שלי וחנכתי אותו עם אהבה וסבלנות. אישתי עבדה בבית ובגנה. היא טגנה שניצלים מצוינים. היא סדרה את הבית שלנו. היא כבסה, גהצה וקפלה כל הבגדים שלנו. בחגים היא קשטה את הבית."
מיה שאלה בשקט:" מה קרה? איפה הם עכשיו?"
יגאל:" הם סבלו מבדידות, מפני שגרנו לבד באמצע המדבר. זה היה להם קשה מאוד. לכן הם עזבו ועברו לגור בעיר. אני נשארתי."
מיה:" אתה מתגעגע אליהם?"
יגאל:" בטח, אבל התרגלתי לגור במדבר. לא רציתי לעזוב."
מיה:" אני שמחה שאתה נשאר!"
יגאל צחק ונשק לה. "לילה טוב מיה!"
אחר כך הוא הלך לבלדווין וליטף את האף שלו. "לילה טוב בלדווין!"
בלדווין:" חלומות נעימים!"

יגאל והגמל בלדווין פוגשים פרסים רעבים

שני פרסים(1) ישבו על עץ שטה במדבר ודברו. "אני כל כך משועמם!" אמר הראשון. "שום דבר קורה היום!" הם ישבו על כץ השטה וחכו - שעה, עוד שעה ועוד שעה. לא קרה שום דבר במדבר.
אבל פתאום הפרס השני אמר:" ניראה לי שמשהו קורה שם!" והצביע על העמק למטה. שם טיילו יגאל, מיה ובלדווין. הם נסו למצאו מים בעמק הזה. הפרסים התרגשו והפרס הראשון אמר:" בוא לבלות עם האוכל הזה!" הם חכו עד שהקבוצה הקטנה עברה ואחר כך יצאו ללוות אתה. יגאל ראה שהפרסים באים. הוא נסה לסלק אותם וצעק בקול רם. הפרסים צחקו ובאו יותר קרוב:" אתם לא יכולים לעשות שום דבר, אם אנחנו מלווים אתכם!" מיה פחדה ובלדווין כעס. הם הלכו לאט דרך העמק. פתאום בלדווין התחיל לרוץ. היא מצא מעין. אז המצב השתנה.
הפרס הראשון אמר עצוב:" כל הזמן אנחנו צריכים לצום. תסתכלו, אנחנו רזים מידי!" מאחר שיגאל בחור נחמד מאוד, הוא הזמין אותם לארוחת הערב. אחרי הארוחה יגאל כבה את האש, כסה אותו עם שמיכה ונרדם מהר.
אבל בלדווין לא ישן כל הלילה.הוא דאג שפרסים גם אוהבים לאכול גמל...
1. פרס: עוף דורס

יגאל והגמל בלדווין באים לגדר ופוגשים שם עכבר

יגאל, מיה ובלדווין עדין טילו במדבר וחיפשו בית חדש. הם הגיעו אל גדר גבוהה. רחוק מאחורי הגדר עמד בניין גדול ומוזר. על הגדר היה תלוי שלט גדול עם הכתובת: שטח סגור ! סכנת קרינה !
"מה זה?" שאל בלדווין את יגאל. "אין לי מושג," הוא ענה והסתכל על השלט.
"אני בטוחה שזה הגבול עם ירדן והבניין שם הוא מסגד," אמרה מיה.
"אוי, מה אנחנו עושים עכשיו?" שאל בלדווין.
"זאת באמת החלטה קשה. התכוננתי לטייל מערבה עד שנמצא מקום לגור. נראה לי שבזבזנו את הזמן שלנו לחפש במערב. אפשר לפנות עכשיו צפונה או דרומה...או שאנחנו חוזרים. מה אתם רוצים לעשות?"
"לי הספיק הטיול הזה. אני רוצה לחזור הביתה," אמרה מיה. " גם לי הספיק. בואו לחזור!" אמר יגאל.
בלדווין מחה:" הלכנו כל כך רחוק ועכשיו אתם רוצים לוותר את החלום שלנו? חוץ מזה, אני לא יכול לחזור מפני שלגמלים אסור לגור בנווה המדבר שהיה שלנו."
הם התחילו לרוב מול הגדר הגבוהה באמצע המדבר. בינתיים עכבר קטן הסתכל מהחור שלו באדמה עליהם. "אני מזמין אתכם לגור איתי!" היא אמר בקול גבוה. כאשר יגאל, מיה ובלדווין ראו את העכבר, הם פתאום התחילו לצחוק. הם לא יכלו להפסיק לצחוק.
"בבית שלך יש מספיק מקום בשבילנו?" שאל יגאל והמשיך לצחוק.
"כמובן! יש לי חדרים ענקים ו..." - "זאת הצעה נפלאה, אבל אני לא יכול לגור בתוך האדמה. אני מצטער," אמר בלדווין הגמל מהר.
"בסדר, אני מבין אותך. אבל אתם צריכים להישאר לקפה ועוגיות!" אמר העכבר. הם ישבו, שתו קפה ודברו על מזג האוויר. הריב והבעית שלהם נשכחו לזמן מה.

יוסף העכבר מספר את הסיפור שלו

בסיפור האחרון יגאל, מיה ובלדווין היו צריכים להפסיק את הטיול שלהם דרך המדבר בגלל גדר גבוהה. הם התחילו לריב על מה לעשות עכשיו ופגשו עכבר, שגר שם בתור בתוך האדמה. העכבר הזמין אותם לקפה ועוגיות. פה הסיפור ממשיך: לא היו לעכבר אורחים כבר הרבה ימים והוא התרגש מאוד. הוא רץ כל הזמן סביב כמשוגע והכין קפה והביא עוגיות.
סוף סוף כולם ישבו ביחד, אכלו ודברו על מזג האוויר. יגאל שאל את העכבר, למה הוא גר לבד במדבר. אז העכבר סיפר להם את הסיפור שלו:" שמי יוסף. אני גר פה רק שנה. לפני כן גרתי בקיבוץ ועבדתי שם במפעל גבינה. אבל התפטרתי מהעבודה הזאת, מפני שאני שונא גבינה. לא התרגלתי לריח של גבינה צהובה. עברתי לגור בעיר והתחלתי ללמוד צרפתית. התרכזתי מאוד בלימודים והתקדמתי מהר. האנשים באוניברסיטה התרגלו לעכבר שלומד צרפתית. אבל החתולים בעיר לא התרגלו... אני התגברתי על כל הקשיים - הגודל שלי, הלימודים, הכל - אבל לא על החתולים. לכן עברתי לכאן עד שאני אחליט, מה אני רוצה לעשות."
מיה שאלה:" אי אפשר היה להתפשר עם החתולים?"
"זה היה בלתי אפשרי! ניסיתי להתפשר. קניתי לחתולים אוכל חתולים בסופרמרקט, אבל ניראה לי, שהם מעדיפים עכברים...", אמר יוסף ונאנח.

הגיע זמן להיפרד

יגאל מיה ובלדווין ישנו לילה אחד אצל העכבר יוסף (זאת אומרת, שהם בנו את האוהל שלהם על יד החור באדמה בו יוסף גר).
היה מוקדם מאוד - האור של השחר נגע בפסגות של הגבעות מסביב - כשבלדווין התעורר. הוא התעורר בגלל רחש, אבל במדבר אפילו רעש שקט יכול להעיר גמל שישן. בלדווין פתח את העיניים שלו והסתכל בכיוון של הרעש. הרעש בא מהבית של יוסף. הוא הכין את ארוחת הבוקר ושר שיר על זוג עכברים שהתאהבו.
בינתיים גם יגאל ומיה התעוררו ויצאו מהאוהל. כולם התאספו סביב השולחן, עליו היו הרבה מאכלים טעימים. יוסף אמר: "חברים, יש לנו היום מסיבת פרידה. מיה, את רוצה לחזור הביתה, נכון? יגאל ובלדווין, אתם עוד רוצים להמשיך לחפש בית חדש, נכון? הנה ההצעה שלי: אני יכול ללוות את מיה הביתה, כדי שהיא לא תצטרך ללכת לבד, ואתם יכולים להמשיך. מה אתם אומרים?"
מיה: "אני עצובה שאתם לא רוצים לבוא איתי, אבל אני מבינה את המניעים שלכם, לכן אני חושבת שזה פתרון טוב".
יגאל: "נכון, אני מסכים".
בלדווין: "אז בואו לחגוג את הפעם האחרונה שאנחנו ביחד!" הייתה מסיבה שמחה, למרות הפרידה שהתקרבה. סוף סוף הם ארזו, התחבקו והתנשקו.
"תשמרו עליכם! תשלחו מכתב כשתגיעו! אל תשכחו אותנו! להתראות!" הם נפרדו והלכו לכיוונים שונים. מיה הסתכלה אחורה וראתה את יגאל ואת בלדווין, שעמדו על הגבעה. הם הטילו צללים ארוכים בשמש הבוקר.

פה הסיפור על יגאל ועל בלדווין מסתיים. אני רק יודעת שאחרי שהם טיילו הרבה זמן מסביב לכל העולם, הם מצאו בית עץ קטן בעמק ירוק, דרכו מתפתל נחל כחלחל.

ובחזרה אל דף הבית או נסיבות הכתיבה של הסיפור